ראשי » אנשי מוזיקה » החברים של ArtBeat
דניאל גן אור

החברים של ArtBeat

אתמול בערב התקיים מופע בלבונטין 7, מופע שהוא אסופה של הרכבים ושירים, שהמכנה המשותף שלהם הוא העבודה עם דניאל גן אור (בנו של הגיטריסט עמוס גן אור).  המופע שלא היה ארוך במיוחד היה מורכב משני שירים לכל הרכב, כאשר כל אחד מהם מציג את ההרכב שבא אחריו. להוציא תקלות טכניות קטנטנות המופע זרם מצויין והבמה שהיתה עמוסה בכלי נגינה (בעיקר גיטרות חשמליות) לא איכזבה.

ארטביט בלבונטין 7

לבונטין 7 זה לא מקום שעושה הנחות למוזיקאים. הבמה המיניאטורית, הקהל שנמצא במרחק נגיעה והתאורה הנמוכה שמסנוורת מאוד, מחייבים את האמן שעל הבמה להיות במיטבו ולהתחבר טוב לקהל. כל מה שפחות מזה מיד מורגש וגורם לאוירה לא נינוחה בקהל.  היו גם רגעים כאלה פה ושם, אך סה"כ הכל עבר בשלום.

בלטה בהופעתה במיוחד ספיר פוקס, שנתנה אש על הבמה והפגינה ניסיון וביטחון גבוהים מהממוצע באותו הערב. היא הרגישה כמו הפתעת הערב, אך הדבר לא מפתיע כשמסתכלים על מה שהספיקה עד כה (כן, בדקתי אחר כך באינטרנט).  הצמד ליה שרמן ועמרי דגן (The Wild Willows)  היו טובים והפגינו כימיה מצויינת על הבמה, יחד עם עיבודים נעימים לכינור וגיטרה אקוסטית.  בצמוד אליהם בלטו גם  עמרי קליין ומיכל גבע בעיבודים לא שגרתיים, על גבול הניסיוניים, בדיליי וריברב ולחנים אווריריים, שרוב הזמן עבדו טוב, אך לקראת סוף השיר השני עברו לשלב "ניסוי הסבלנות" של המאזינים ב"חפירות" רבות על אותה השורה.

לרגעים קצרים היה נראה שההרכב של רחל ירון יביא איזה טעם אקזוטי ומיוחד לבמה של לבונטין, עם הכלים הקצת לא שגרתיים, אולד סקול, כמו גיטרת הגרטש הענקית של הסולנית והבאס האקוסטי, אך זה לא קרה, וכאן גם התחילה להתגנב תחושה של "הפקת יתר" על חומרי גלם בסיסיים ובוסריים יחסית. ההרגשה הזו תתעצם עם עלייתו של ההרכב הבא, שהביא גם מחשב עם טרקים מוקלטים, קלידים גיטרות ולופים וכל ה"שבאנג", כשכאן החומרים כבר היות מסובכים הרבה יותר, עם לחנים מפותלים ומהלכים הרמוניים קצת מורכבים יותר.

ההבדל הקיצוני בין הרכב מלא רעש ופאסון וסולן שמביא את מערכת ההגברה לקצה, לביצוע המינימליסטי והאישי של גן אור שמטו קצת את השטיח מתחת לכיסאות הקהל, מה שגרם ללא מעט ליחשושים ודיבורים בזמן הופעתו של דניאל גן אור, שבחר דווקא בביצוע מינימליסטי לשני שירים מלאי עצב ורגש שבחר לבצע.  עודף הנוכחות של תום בלקינד וההרכב הבליט את הביישנות והאינטימיות של גן אור, שנתן ביצוע עם הרבה מאוד רגש וכאב. לא בטוח שהקהל היה מוכן לזה 🙂

לסיכום, אירוע מרתק ומעניין, סוג של ארוחת טעימות שהשאיר אותי עם טעם של עוד בחלק מהמנות ועם ההבנה שחלק אחר הוא פחות לטעמי.  לצערי, רק שניים או שלשה מההרכבים טרחו להשאיר מוזיקה שלהם ביציאה או איזה פלייר להופעות הבאות שלהם. אני מקווה שיהיו עוד אירועים מהסוג הזה, שמאפשר לאמנים לשלב כוחות ולעזור אחד לשניה להחשף לקהל.

 

כתבות נוספות

פנחס ובניו על האש

אז מה העניין עם פנחס ובניו? לאיזו מסגרת מוכרת מכניסים את המוזיקה הזו? אז זהו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *