ראשי » כללי » אז מה מכרנו בתמורה לנזיד עדשים?

אז מה מכרנו בתמורה לנזיד עדשים?

במהלך השנים האחרונות, לאט לאט (ולפעמים מהר מהר) מכרנו חלקים מהעקרונות שלנו, מהיתרונות שלנו. זה לא שעשינו את זה ללא תמורה, אבל נדמה שעם הזמן אנחנו מבינים שמכרנו את הבכורה בתמורה לנזיד עדשים. חשבנו ואנחנו עדיין חושבים שעשינו עסקה טובה, כשלמעשה, המושכים בחוטים, הם אלו שעשו את העיסקאות הטובות, על הגב שלנו. קיבצתי פה מספר נושאים ודוגמאות להמחיש את העניין. אבל בעצם כל יום נוצר עניין חדש. היכולת של בעלי האינטרסים ללחוץ ולהמשיך ללחוץ עד שמתגלה פירצה, עומדת לרעתנו וכשהם מצליחים, לא תמיד אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ואנחנו עומדים מול מציאות חדשה ושונה במקרה הטוב ומול שוקת שבורה, במקרה הרע.

 

גוגל

מכרנו את הפרטיות שלנו לגוגל
בתמורה לתיבת מייל בחינם, מנוע חיפוש ומקום לשים את הסרטונים שלנו, איפשרנו לחברת איסוף המידע מספר אחת בעולם פתח ענק לתוך הבית שלנו. כל התכתבות נסרקת, כל קישור שאנחנו מקליקים עליו נאסף וכל אתר שאי פעם ביקרנו בו מקוטלג ומאורכב. גוגל אומרת שלא איכפת לה מי אנחנו והיא לא יודעת להצמיד פרסונה למשתמש, אבל כולנו יודעים שזו בדיחה. כל מי שאי פעם נכנסה לאתר היכרויות וסבלה מחודשים של התעללות בדמות מודעות היכרויות וקישורים ממומנים לבנק הזרע בכל מקום שביקרה באינטרנט יודעת בדיוק על מה אני מדבר.

מפעל הפיס

מכרנו את העיקרון שלנו: הימורים זה רע.
מעבר לכך שלאף אחד אסור לנהל הימורים בישראל ולמעשה זו עבירה פלילית, ישנו גוף ענק, ציבורי שעושה את זה בצורה חוקית לחלוטין. קוראים לו מפעל הפיס. וכולנו הסכמנו להכשיר את ההימורים בישראל, בתמורה לכמה מתנ"סים ואולמות ספורט פה ושם ובפריפריה.

בסדנא מנחים את הזכיינים כיצד להרגיל את הרוכשים להמר על כל כספם ולא לצפות לעודף. "ברגע שמרגילים לקוח, לקוח קבוע שלכם, שעודף הוא לא מקבל בצורת בשקלים אלא בצורת אחת שתיים שלוש, אז מדובר על כסף שנכנס שהוא לא הרבה אבל הוא פועל קבוע", אומרת המנחה שתועדה במצלמה הנסתרת. ~אתר מאקו, תחקיר על מפעל הפיס

עובדים זרים

מכרנו את עיקרון שלנו: שיוויוניות לכל, בלי הבדל דת, גזע ומין.
בתמורה לפועלים זולים אנחנו יכולים ליהנות היום מפועלים שחורים במלונות ישראל, במסעדות ובמועדונים השונים. לא פלא שמי שהקים קול זעקה למען הזרים היו המעסיקים השמנים שלהם. אין מזעזע מלהיכנס לבית מלון, לבוא לחדר האוכל ולגלות שמי שמשרתים אותך הם שחורים בלבד. כן, שחורים – בלבד.

ריאליטי

מכרנו את הטלויזיה שלנו
בתמורה לריגושים זולים, התרנו למנהלי הערוצים למלא את המרקע שלנו בתכנים הכי זולים שיש, אשר למרבה הפלא, ביחס הפוך ועקבי, מביאים את הרייטינג הכי גבוה שיש. אין צורך בתעודה, עלילה, סדרות מקוריות וכאלה. למה צריך את כאב הראש הזה, כשאפשר פשוט לזרוק כמה אנשים על אי בודד ולעזור להם לריב עם עצמם והשאר יניע את עצמו. ומכרנו את הטלויזיה שלנו פעמיים. הפעם השניה היתה כשהסכמנו ל"זליגת" תכנים מכוונת, לאט ובזהירות, מהערוצים הבסיסיים בחבילה, לערוצים דומים בתשלום נוסף, כאשר הדבר הנוסף היחידי שקיבלנו בתמורה לתשלום הנוסף היה הצמדת המילה "פלוס" או "זהב" לשם הערוץ המקורי והבסיסי.

יוסף טומי לפיד

מכרנו את התקשורת הכתובה
לכל המרבה במחיר, אבל בעיקר לחברות השיווק. ובמשך מספר מועט של שנים עברנו מתקשורת מדווחת לתקשורת מוכרת. זה בא לידי ביטוי בפערים בלתי מתקבלים על הדעת בין הכותרות לתכנים המוצמדים אליהן, התקשורת מכרה עצמה לא רק למשווקים אלא גם לגופים פרטיים וטייקונים – התוצאה: כל עיתון הוא עם אג'נדה צרה מאי פעם וצריך לקרוא לפחות בארבעה מקורות שונים כדי לנסות ולהבין מה באמת קרה. אבל אפשר לקבל את העיתון בחינם (היפ היפ הוריי!!)

צילום: תמר מצפי
צילום: תמר מצפי

מכרנו את העצמאות הצרכנית שלנו
לסופרמרקטים הגדולים, שמביאים את "מותג הרשת" תמיד בשקל אחד פחות, כדי שנתרגל לקנות ואז הם מחליפים לנו מתחת לאף את היצרן כשהעטיפה נראית בדיוק אותו הדבר ולנו אין מושג קלוש שזה קרה. כשאנחנו מנוונים את החנוונים ואת הירקנים בשוק, שללא ספק הסחורה שלהם (לבטח בפירות וירקות, אך לעיתים גם במוצרים אחרים) טובה יותר ואף זולה יותר, פשוט כדי להחליף את חווית הקניה המלוכלכת בשוק עם בית המרקחת של הרשתות.

מכרנו את הדלק שלנו
זה התחיל בשוק של בנזין. המדינה הבטיחה ליטר סולר בשקל אחד. קנינו, כולנו. אוטובוסים, משאיות, טרקטורים שגם ככה עבדו על סולר והוספנו עוד רכבים פרטיים וג'יפים. מהיום שהמדינה הצהירה את הליטר=שקל, המחירים רק עלו ועלו בשיטתיות וללא תנודתיות עד לרגע שבו חצו את מחיר הבנזין ועברו אותו. ליטר סולר עולה יותר מליטר בנזין (וכל מי שמתמצא קצת בצורת הייצור של דלקים, מבין את האבסורד המוחלט).

לוביסטים

מכרנו את הפוליטיקה
את הפוליטיקה שלנו מכרנו לעסקנים, לוביסטים וקבוצות אינטרס צרות. אף אחד כבר לא מדבר שם על טובת האזרחים כולם, רק על קבוצות אינטרס. לפני כמה שנים עבר בכנסת חוק ה-3M, שנדחף למדינתנו הקטנטונת על ידי החברה הבינלאומית הגדולה באמצעות לוביסטים שעובדים בשביל כסף. אפשר לקרוא להם "מאעכרים". ראה חוק האפודים הזוהרים.

פוקט חדשות

מכרנו את היכולת שלנו למחות על ידי "אי צריכה"
בזה שהסכמנו לחבילות ללא תקרה, בהן הסכום שאנחנו משלמים הוא קבוע, בין אם השתמשנו ובין אם לאו, מחקנו את היכולת שלנו למחות ב"אי צריכה" כנגד שירות כזה או אחר שהחליט להעלות מחירים.

חוקה לישראל

מכרנו את הרעיון ליצור חוקה במדינת ישראל
תחת האשליה של הסטטוס קוו, מכרנו, די בקלות את טובת הקהילה לטובת האינטרסים הצרים של כל מפלגה וסקטור בעם. את אף אחד לא מעניינים האחרים ומהבחינה הזו אין עם אחד אלא קבוצות רבות בעלות אינטרסים מנוגדים. כל מערכת שילטונית אינה מעוניינת שחס וחלילה יגבילו אותה ואת החלופות שלה ולכן גילגלה הלאה את תפוח האדמה הכבר לא כל כך לוהט הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *