ראשי » פוליטיקה, מדינה וצבא » על משמעות המילים: "גיבור" / "גבורה"
אחיי גיבורי התהילה

על משמעות המילים: "גיבור" / "גבורה"

רעיון נוסף מהבלוג הקודם, שאני כותב מחדש, אחרי שהאקרים טורקיים השתלטו והרסו כל חלקה טובה באתר הישן. זו בטח הזדמנות טובה לחדד את נקודת המבט ולכתוב דברים שהתגבשו מאז כתיבת האייטם המקורי לפני כשנתיים. דבר בסיסי הבנתי והיום אני מבין יותר, הטקסטים הללו, בהם אני מנסה לפשט ולדייק עד ללהב הסכין מונחים ומילים בשפה שלנו, חייבים להיות במבחן כל הזמן ולקבל תיקונים ושינויים אם משהו בהם לא נכון או לא רלוונטי.

כל אחד נהיה פתאום "גיבור"

"איזה גיבור, מצליח להילחם במחלה", "גיבור שלי, אכלת את כל האוכל", "הוא גיבור ששרד את השואה", "השאהיד המתאבד הוא גיבור", "צניחה חופשית זה לגיבורים בלבד", אלה משפטים שמלווים את היומיום שלנו. בהתייחסות לעצמנו, לבעלי תפקידים כמו חיילים, שוטרים, כבאים, חובשים וכו'. עושה רושם שגיבור נולד כל 30 שניות בערך, בין אם הצליח לשרוד בג'ונגל, או סיים את כל הצלחת עם גפילטע פיש של סבתא.  הנה נראה לי שצריך לזקק ולדייק את המונח הזה שנטחן עד דק. זה קיבל משנה תוקף כשחזרתי מליווי משלחת צבאית לפולין, מלאה בקצינים צעירים ומבטיחים. ליתר דיוק, הדיון ב"כצאן לטבח" אל מול הקידוש המלא של כל מי ששרד את השואה, תוך שימוש במילים כמו גיבור, קדוש, אומץ עילאי ותעצומות הנפש, הביא אותי לחשוב שאולי אנחנו משתמשים במילה גיבור יותר מדי פעמים כשבעצם "אמיץ" או "בעל תושיה" הן המילים שהיינו צריכים להשתמש בהן כדי לבקר את פעולתו של פלוני אלמוני בסיטואציה שהיתה.

אז כשבאים לבחון את ההגדרה ל"גיבור" או ל"מעשה גבורה", מגלים הגדרות חלקיות, חסרות, לא ברורות. לא ידוע לי אם זו תוצאה של יד מבוונת שמעדיפה יותר חופשיות בבחירת המעשים הראויים לציון שבח שכזה או יד המקרה, אבל לי זה לא הספיק. הלכתי לבדוק.

מכבי אש

"מעלה אנושית המתבטאת לרוב בעשיית, או נכונות לעשיית, מעשי אומץ אל מול סכנות ותוך הקרבה עצמית" ~ויקיפדיה

זו ההגדרה החסרה שמצאתי בויקיפדיה, שלתוכה ניתן להכניס כמעט כל דבר שזז. אז לאחר ניתוח מעמיק ובחינה של הרבה מקרי קצה, הנה שלשת העקרונות או התנאים שלדעתי צריכים להתמלא כולם, כדי שמעשה כלשהו יחשב למעשה גבורה ויהפוך את עושהו לגיבור:

1. סיכון החיים 

2. למען הצלת חיים 

3. "מעל המצופה"

והנה ההסברים וההרחבה:

סיכון חיים 
העושה מעשה צריך לסכן את חייו. כל דבר מתחת לזה, לא יהווה מעשה גבורה. אם כל מה שהייתי צריך לעשות כדי ששני מטוסים לא יתנגשו זה ללחוץ על כפתור, אין זו גבורה. חיילת היושבת בעמדת "רואה יורה" ומזהה מחבל שמתכונן לחסל חייל, לוחצת על הכפתור ובכך מחסלת את האיום. "תושיה" ואפילו "מקצועיות" מעורבים כאן, אך אין זה נחשב מעשה גבורה או בקיצור – אדם צריך לסכן את היקר לו מכל – את חייו.

למען הצלת חיים 
העושה צריך לעשות פעולתו על מנת להציל את חייו של מישהו אחר. הוא צריך לעסוק בחיי הזולת ולא בחייו עצמו. לשם האחרון, יש לנו אינסטינקטים חייתיים של שימור עצמי, ביניהם ובין גבורה אין ולא דבר אחד משותף. יתרה מכך, אם סיכן את חייו למען דבר קטן יותר מחייו של מישהו אחר, למשל תמורת סכום כסף, או תמורה חומרית אחרת, זה ירחק מגבורה ויתקרב באופן תואם לטיפשות או קלות דעת.

"מעל המצופה"
החברה והסביבה חייבים להתייחס למעשה הזה ככזה שעולה על כל ציפיה מתבקשת. אנו מצפים מחובש במד"א לטפל בפצועים ולהציל חיים בדיוק כמו שאנו מצפים מהכבאי לחלץ אנשים מבניין בוער ולהצילם ומהשוטר לתפוס את העבריין ולהציל בכך את האוכלוסיה הכללית ממעשיו העתידיים של אותו פושע. אנו גם מצפים מחייל בצבא – ללחום ולהגן על המדינה בחירוף נפש. זו התורנות שלו, אנחנו עשינו את זה קודם.

 

 "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש". ~צה"ל (הגדרת התנאים לקבלת עיטור הגבורה. גם מנסים להגדיר דבר באמצעות עצמו, וגם הגדרה מאוד "רכה" המאפשרת למפקד לתגמל את החייל מבלי להיות כבול לעקרונות קשיחים יתר על המידה, כן מצויין בפירוש אלמנט סיכון החיים)

גיבורים?

"בן זומא אומר : איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו"
מקור:  מסכת אבות, ד פסוק א  – "בן זומא אומר, איזה הוא חכם–הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט). 
 שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב). איזה הוא עשיר–השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב): "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא. איזה הוא מכובד–המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל)."

אם אנסה לפרש את הציטוט הזה לאור התנאים/עקרונות המתוארים לעיל, אז סיכון החיים עומד מנגד לכל יצר של שימור עצמי. האדם בבסיסו, רוצה לחיות ובעת מצוקה יעשה הרבה כדי להישאר בחיים. ובניגוד לציפיה, כלומר שאין פה לחץ חברתי או תרבותי לסכן את חייך באופן קיצוני, גם אם לא תעשה דבר, עדיין אף אחד לא יגיד לך כלום ולא תחווה אי נעימות מאוחר יותר. לגבי החלק של "למען הצלת חיים" עוד לא מצאתי זוית מקשרת טובה.

הציטוט הבא מראה, לטעמי, בדיוק את התהליך שעבר על הערך הזה, כי כעת הוא כבר ערך וככזה משרת אינטרסים חברתיים תרבותיים. ונראה כי טוב לנו שאנשים יקבלו השראה מהלא יאמן וקל לנו לחבר את האג'נדה שלנו לגישה שהיא הרואית, תורמת וללא תמורה, והנה ציטוט של יצחק שדה ההופך את הגבורה לעניין שביומיות, ובעיני, מבטל אותה לחלוטין או לכל הפחות מקטין מערכה המונומנטלי לענייני זוטות:

"הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. . . אנו רגילים לייחס את מעשה הגבורה לצבאיות…  מסיבה מובנה ; מהלוחם נדרשת הסכמה להקרבה מכסימלית… לקרבן חיים… אך אין זו ההגדרה היחידה… לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה אלא האנוכיות… האיש האנוכי יכול להיות אמיץ… אך גיבור לא יהיה… הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית… זו היא הצורה הנעלה ביותר של הישרות וביסודה עומדת אהבת הזולת." ~ יצחק שדה

אז לסיכום,
הבאתי פה את התיאוריה שלי לשלשת עקרונות הגבורה אשר שלשתם צריכים להתממש על מנת שמעשה מסויים ייחשב למעשה גבורה, נתתי דוגמאות לדברים שבעיני אינם מעשי גבורה. אין במה שכתבתי שום עניין בהקטנת מעשיהם החשובים של אנשי אירגוני החירום, הצבא והמשטרה או אנשים שעברו דברים קשים בחייהם ושרדו, בין אם את השואה או את הסרטן. אנשים אלו אמיצים ביותר ובעלי כח סיבולת מדהים שאינו מובן מאליו, לא תמיד הם עשו מעשיי גבורה או נחשבים לגיבורים ע"פ ההגדרה, אך הם בהחלט מושא להערצה והתעניינות.

שימו לב מה אומרת החיילת שקיבלה לאחרונה צל"ש:

"הדבר היחיד שמפתיע אותי הוא שעשיתי את מה שמצופה ממני וכולם מופתעים מזה ואומרים לי כל הכבוד. תודה, אבל זה מה שהייתי צריכה לעשות."

רבט טייטל

תגובה אחת

  1. יש עוד עניין שעלה לי בראש בזמן קריאת השורות בנושא " גבורה "
    הנושא של "קבלת יכולות על אנושיות בעת סכנה"
    כולנו מכירים את הסיפורים, או שמה אומר אגדות אורבניות על אמא ממוצעת שבנה נלכד תחת עץ שקרס או רכב בתאונה, ובדומה לענק הירוק היא לא רואה בעיניים ומפעילה כוחות השמורים לציוד מכאני הנדסי כבד.
    אני לא אוהב לדבר מסביב על דברים שקראתי או שמעתי עליהם
    אני מדבר מנסיוני האישי.

    אני יודע שבזמן ארוע " לא רגיל " הגוף נוהג אחרת לגמרי .
    על אוטומט אם תרצו לקרוא לזה
    כל הליך המונולוג הפנימי שכולנו מכירים מתבטל ואתה פשוט – פועל

    הייתי בתאונת דרכים חזיתית לפני מספר שנים
    אני זוכר אותה כאילו היא מוקלטת בראשי
    בוקר שמשי רגיל, אני נוסע לפגישה במושב באזור השרון בכביש שכבר נסעתי בו אין ספור פעמים
    תנאי הדרך נוחים, כביש ישר יחסית דו מסלולי,אני מבחין מולי ברכב לבן
    לפתע הרכב סוטה הצידה בפראות לתוך המסלול שלי, לא סטיה קלה, ממש כאילו הנהג שבר את ההגה
    מנקודה זו הזמן כאילו התחיל לרוץ פריים אחרי פריים בהילוך שהאני קורה לו 10% מהמהירות הרגילה
    שברתי לשוליים שלי, אבל הסטיה שלו המשיכה בקו ישר והוא היה מולי בשוליים שלי, ושניינו על סביבות ה90ק"מש
    לא ממש הייתה לי אפשרות לרדת לשוליים מאחר והיה שם בנקט ( סף מדרכה ) בגובה 15 ס"מ לפחות ואחריו ירידה בזווית תלולה לתוך פרדס, ככה שאם הייתי נכנס בו הייתי מתהפך לתוך הפרדס..
    שברתי בחזרה לנתיב שלי, אבל הרכב שלו המשיך לתוך הבנקט, הגלגל הקדמי שמאלי נכנס בו והרכב עף בעוצמה לתוך הנתיב שלי, ואז כבר היינו ממש קרובים, הזמן ירד למהירות של 3% …והתנגשנו
    זה היה ללא ספק הבום הכי גדול שהרגשתי בחיי, זכוכיות התעופפו לכל עבר כמו סוכריות בבר מצווה..
    ואז….שקט
    ממש ממש שקט…
    פתחתי את העיניים, וראיתי שכל הזרועות של מלאות בדם, הוא ממש אדום שחושבים על זה..כמו צבע אדום אדום עמוק..
    לא הרגשתי כאב, לא חשבתי על כלום..
    ניסיתי לפתוח את הדלת שלי, תקועה
    פתחתי את החגורה ( אצלי אין דבר כזה לנסוע בלי חגורה וגם לא מתחיל לנסוע עם כולם לא חגורים )
    פתחתי את הדלת לצד הנהג וזחלתי החוצה
    הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לרכב השני
    לא טרחתי להסתכל אם באות מכוניות..פשוט הלכתי אליו
    הוא ישב לו המום בתוך מלא כריות אוויר והסתכל עלי במבט עמום
    אתה בסדר ? שאלתי..
    אני..כן
    אתה ?
    אני בסדר למה..
    תסתכל במראה הוא אמר..
    הסתכלתי..
    כל הפרצוף שלי היה דם ורסיסי זכוכית..
    ואז שהסתכלתי על הידיים ראיתי שהם שרוטות וחתוכות ועל גב יד שמאל יש חור קטן דרכו ניתן לראות את העצם..
    נחמד חשבתי לעצמי..לפחות אני חי..
    הכנסתי יד לכיס והתקשרתי לשותף שלי בזמנו שהיה בסביבה וחיכה לי להגיע לפגישה
    שומע..אמרתי בקול רגוע, מכיר את כביש כך וכך…עשיתי תאונה, תגיע .
    והוא הגיע כמו סופרמן עם הבחור שהיינו צריכים להפגש איתו שחשב שאני מסתלבט..
    אבל שראה אותי .אמר אוקי..נפגש בפעם אחרת כנראה….
    מפה לשם העלו את שניינו על אמבולנס ישר למיון
    בכניסה למיון הרופאה התורנית ניגשה אלי, הסתכלה עלי במבט חלול כאילו היא מסתכלת על ספה באיקאה, אני שומע את הפרמדיק מעדכן אותה במצבי, היא מסתכלת לי לעיניים ושואלת אם אני שומע אותה..
    כן..אני שומע אותך..מה קורה..
    אוקי הוא בסדר – שימו אותו במיטה מספר..לא זוכר איזו מיטה זו הייתה..
    שמו אותי בצד , ודווקא היה דיי מעניין..
    התחיל לשעמם לי אז התחלתי לפלות זכוכיות מהידיים, הלכתי לשירותים ושטפתי את הפנים מהדם שכבר הספיק להתקרש.. ממש מעצבן לנקות דם קרוש חשבתי..
    ואז ראתי שיש איזו חתיכת בשר שכמעט ונתלשה ועצבנה אותי
    באותו הרגע לא חשבתי פשוט להחזיר אותה למקום אז ניסיתי לתלוש אותה..
    לא הלך
    ניסיתי עם השיניים..לא הלך
    ניגשתי לאחות וביקשתי סקלפל או מספריים כירוגיות..
    אמרה לי מה? למה ..?! בשביל להוציא את זה ..הראתי לה
    אוקי..אתה צריך לשכב חזרה במיטה, אתה בשוק ועוד מעט יטפלו בך
    לא אני לא..אני בסדר, רק משעמם לי ואני צריך לחזור לעבודה..
    מיטה – עכשיו !
    אוקי…
    מפה לשם צילומים ובדיקות ואז חדר תפירה, כן באמת יש במיון חדר עם שלט " חדר תפירה " וזה לא חוג יצירה מסתבר..
    אז אחרי שתפרו לי את היד אמרו לי ללכת לחדר אחר לרופא אף אוזן גרון ..
    הלכתי אליו ..
    הסתכל בתיק ואמר אוקי שב , תפתך את הפה..
    מסתבר שיהיה לי חתך עמוק בצד הפנימי של השפה התחתונה..לא יודע אם מהשיניים או זכוכיות..
    מפה לשם עשו לי תפרים בתוך הפה… yay
    ואז שחיכיתי במיון שיחררו אותי שמעתי בכי של ילדה
    הלכתי וראיתי אמא ערביה עם הבן שלה שהיה בן..4-5, והבת הבוכיה בת..6-7..
    למה את בוכה ילדה ?
    והאמא אמרה שהבן סגר לה את הדלת של האוטו על האצבע..
    אה, זה לא נורא אמרתי וענדתי חיוך גדול ודיי מזוייף
    ואז היא הוציא את האצבעות מתוך כוסית פלסטיק עם חומר כלשהו, נראה לי סביעור והראתה לי שאין אצבע..
    אה..אוקי……..תחזירי את היד לשם ..

    יש לי עוד סיפורים..בינהם הפיגוע שהייתי בו ואיבדתי מאבטח שעבד איתי
    אבל נראה לי שחפרתי מספיק ללילה אחד.

    מה שאני אומר בהקשר לגבורה..
    יש כאלו שיגידו שאני "גיבור" כי אני מגיב, ודברים לא מזיזים לי , לא פיסית ולא מנטאלית
    לא מזזים במישור הנורמטיבי לפחות
    אני פשוט קיבלתי את העובדה שאני אורגניזם חי שסופו למות ואני קובע את מהלך חיי
    וכאב הוא רק מנגנון התראה של הגוף על נזק "לספינה" נקרא לזה..
    ואני יכול פשוט לנטרל אותו, לשים אותו על מיוט..
    הוא שם..אבל הוא מציק
    אז אני פשוט מתעלם
    אגב, הבחור מהתאונה אמר לסוכנות הביטוח שלו שני זה שסטה לנתיב שלו ואני גרמתי לתאונה ..
    ונתן עדות במשטרה בנושא..
    רצו להביר אותי בתוך גלגלי השיניים של משטרת התנועה, וחברת הביטוח שלחה מכתב שהם תובעים אותי על מעל 100.000 ש"ח …
    אמרתי לשוטר שבדקתי באינטרנט ובכל תאונה עם נפגעים חייב להגיע בוחן משטרתי לבחון את המקום ולצלם
    לא..לא הגיע בוחן למקום.. ?!
    אוקי, לי יש תמונות..
    השותף שלי צילם את כל המקום ..
    הגעתי והראתי לשוטר 10 תמונות של הזירה תוך כדי שאני מנסה להבין למה אני עושה את העבודה של הבוחן..
    תשובה לא הייתה לו , אבל בתאונה רואים את הפגיעות ברכבים, והרכב שלי נמעכה לו החזית לגמרי, ואילו ברכב השני הפגיעה הייתה מהצד, ז"א שאין מצב שאני סטיתי לנתיב שלו , אחרת הייתה לו גם פגיעה חזיתית..
    מפה לשם הבחור יצא שקרן, גם מול הבוס שלו שזה היה רכב חברה, גם מול חברת הביטוח..
    ואז שאלו אותי אם אני רוצה לתבוע אותו תביעה אישית מאחר והוא נתן עדות שקר לגבי, ושאני יכול לקבל פה ארגז של כסף…
    לא תודה אמרתי בנימוס
    אני פשוט שמח שאני חי ונושם ובריא.

    * ומה שבכלל משונה בסיפור זה שיום לפני בעת נמנום צהריים התעוררי מחלום בבהלה
    בחלום נהגתי ברכב ומולי הגיע רכב לבן והתנגש בי..ואז התעוררתי . . .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *