ראשי » מוזיקה » לנגן במופע הסיום של הסדנה

לנגן במופע הסיום של הסדנה

זה התחיל בצילום ועריכה של פרומו והסתיים בהרבה נגינה על הקחון. הסדנה של מאיר ודן, היתה עבורי לא צפויה בערך מהרגע הראשון.

הרעיון היה שהעיריה, יחד איתנו, פותחת סדנת כתיבה והלחנה לתיכוניסטים. סדנה, עם לא פחות ממאיר גולדברג ודן תורן, שועלי קרבות וותיקים וסוג של "סכיני גילוח" כשמדובר בכתיבה. אמנים מוערכים שמאחוריהם שורה של שירים רציניים. במשך 12 מפגשים, שאני לא הייתי חלק מהם, הם ישבו עם החבר'ה ועזרו להם להוציא החוצה את הכישרון, את הרעיונות וגם את הביצוע.

כמו כל סדנה, היו עניינים לוגיסטיים, עניינים של כסף ושל זמן שהיה צריך לסדר. ואז נועם באה עם העניין של הפרומו ביוטיוב. אמרתי למה לא, ותיק תק, צללנו לצילום ועריכה של הקליפ שנמצא פה למעלה. חצי יום צילומים, יום עריכה והיה לנו קליפ באויר. "אולי תנגן במופע הסיום? " שאלה נועם ואני אמרתי כן, בלי לחשוב פעמיים. (חוק ה"לנגן עם כל מי שמבקש") כמה ימים של חזרות והופ, אנחנו היום, במופע הסיום של הסדנה. תשעה שירים וקטע קריאה דרמטי אחד, מתוכם ניגנתי בשישה, כולם חדשים, כולם נכתבו על ידי התלמידים בסדנה. אושר.

זה לא היה קל. בשלב הזה בחיי היצירה של התלמידים, הכל דינאמי, הכל משתנה, חזרה אחת לא דומה לקודמתה ויחד עם זאת, יש איזה לב פועם בכל שיר, שלא משתנה גם כאשר מחליטים בבית על פריטה א' ועושים בסוף ב', או שבסוף אין גיטרה אקוסטית. הרצועה השחורה שנעלמה, השייקר שהתחיל גדול ולבן והפך להיות קטנטן ושחרחר, הכל דינאמי, הכל לא דומה. תוסיפו על זה את כל ההתרגשות (שגם אני קצת נדבקתי בה, למרות שההורים והמורה שלי לספרות לא היו בקהל) ויש לכם מתכון לפיצוץ טיל בליסטי.

אז לא התפוצץ טיל, והמופע הלך חלק והיה יפה. הקהל אמנם היה יבשושי משהו, אבל התעורר לפרקים פה ושם, כולל המורה לספרות הנחמד של סתיו, ששרה בלי לשבת על כיסא ברים,  שגיא שהסתדר בסוף עם הבלורית שלו, גאיה שאיפרה את כולן ועל הדרך גם קיבלה כרטיס ביקור של בעל אולפן זריז שהתלהב מהקול והביצוע שלה, דייויד שהצליח לשבור את הקרח עם הקהל, תמר שקיבלה טאצ' אפ של איפור מגאיה וצלחה את השיר שלה ושל קרן, יובל שויתר על תוף המצעדים, הלך בעקבותיהם של דן ומאיר וכתב טקסט מושחז היטב, נועה שהגיעה לחזרות על הקורקינט החשמלי, חייכה לקיסריה וכמעט קיבלה נקע בצוואר וקרן "תפוזינה", שאולי איבדה רצועה שחורה של גיטרה, אבל חזרה הביתה עם כלי נגינה חדש.  הגיטריסטים, שהם עם בפני עצמו – שקד, יונתן, שהיו כפסע מלהראות כמו שני קרחונים באדישות שלהם (למרות שאני יודע שהם התרגשו, מבפנים) וגם עומר מחדר 212.  אני חושב שכיסיתי את הרוב, ואם לא – תסתכלו בתכניה… 🙂

בשבילי זה היה פשוט תענוג, גם לנגן, אבל גם להיזכר איך זה בתיכון.

אני מקווה שכולכם תמשיכו ליצור ולהיות נאמנים לאמת שלכם,
יניב

כתבות נוספות

"המקום שנגעת בי שורף" – חנה גולדברג מקבלת את פרס מפעל חיים של אקו"ם

הקסם התרחש עבורי בטקס פרסי אקו"ם, 47 דקות ושלושים ושמונה שניות אל תוכו, כאשר שי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *