ראשי » אנשי מוזיקה » לשחות בתוך הצלילים עם ענת פורט

לשחות בתוך הצלילים עם ענת פורט

בשבוע שעבר הוזמנתי להקשיב לקונצרט של ענת פורט במקום שנקרא "התיבה" ביפו. לא ידעתי הרבה על המוזיקה שלה והסתמכתי על חברי אשר ביטנסקי, שנוגע בדברים מעניינים.

בהחלטה מקומית, החלטתי לארוז גם את ציוד הצילום שלי איתי והגעתי למקום. "התיבה", מעין מקלט, בגובה של חניון תת קרקעי, שמולו מועדון זקנים שהתכנסו לחגוג מאורע כלשהו, לא היה סימן טוב לבאות, ואכן, מזל שאני לא מאמין בסימנים, שכן בתוך האולם שכן לו פסנתר סטיינווי אימתני, מואר וממוקם היטב במרכז העניינים. אשר ויוני כבר פה ואני פוגש לראשונה את ענת.

בהיותי איש נחמד, אני מניח שסלחה לי על כל המוקשים שלא ניטרלתי בשאלות ה"תם" שלי על הרפרטואר, כי איכשהו בראש חשבתי שאני הולך לשמוע אינטרפטציות על סטנדרטים, ושום דבר לא הכין אותי למה שעומד להגיע. פגשתי במוזיקאית רעננה, מודעת מאוד לסביבה, לעצמה, למה שקורה סביבה, עדיין מתרגשת ומתכוננת, עדיין מתבוננת. לאחר שיחה קצרה היא הלכה להתכונן וכך גם אני.

עד כאן ההקדמה ועכשיו לצלילים:

פורט ניגשת לפסנתר מחדש עם כל קטע שניגנה, חוזרת לנקודת האיזון, לנקודת האפס, מתחילה את הכל מחדש. היא לא ממש צריכה את הדינמיקה של הקטעים בתוך הקונטקסט של מופע, כי כל קטע הוא מסע מלא בפני עצמו. מסע שלוקח את המאזין לשיחה ארוכה בתוך ים של צלילים. קשה להסביר את החוויה למי שלא חווה אותה. אם אני צריך להסביר את ההבדל, זה כמו מישהו שמדבר אליך מול מישהו שמדבר איתך. ענת נמצאת בפסנתר כשהיא מנגנת. לא מציצה ולו במעט על הקהל, ויחד עם זאת כל צליל שיוצא מתיבת התהודה, מרגיש כאילו כוון אלי באופן אישי. במופע הזה אפשר לשבת בעיניים עצומות ולא להפסיד מאום, אך אם מסתכלים בכל זאת, פוגשים פסנתרנית שגרה בתוך הפסנתר, מתעטפת בו לעיתים, ומכסה אותו לעיתים אחרות. במהלך הקונצרט כולו ולעיתים קרובות בתוך כל יצירה שנוגנה, הגיעה פורט לקצוות הדינאמיקה האפשרית בצלילים עדינים שבקושי מצליחים להתגבר על צליל הפטישים והמכאניקה של הפסנתר, לעומת צלילים שמאיימים לסדוק את העץ ממנו הוא בנוי. אי אפשר להישאר אדישים לכמות הרגש שנמזג לתוך אוקיינוס הצלילים שלה, אי אפשר שלא לעזוב את הכיסא ולצאת עימה אל המסע.

ענת פורט לא באה לעשות לנו נעימים בבטן, בכתיבתה עצמה, ובתרגומה את היוצרים האחרים, היא מאתגרת את המאזין ולא נופלת לקלישאות. היא מספרת סיפור. ובדיוק כשאני חושב שהנה מגיע איזה מהלך מוכר, היא יוצאת ממנו לקרקע לא מתויירת מצד המאזין ומביאה פרטים חדשים לסיפור. והמאזין, מקשיב בשקיקה ובאזניים פעורות עד לסוף כל סיפור, עד סוף כל הקונצרט.

…ולא רואים את זה בקליפים, אבל הקהל התקשה לשחרר את פורט בסיום הקונצרט, גם אחרי ההדרן המשובח.

ואני באופן אישי שמח שפגשתי פסנתרנית מסקרנת ואדם מעניין. בזכותה העלתי גם את הפוסט הזה על ת'לוניוס מונק

הנה דוגמה מתוך הקונצרט המדובר:

כתבות נוספות

פנחס ובניו על האש

אז מה העניין עם פנחס ובניו? לאיזו מסגרת מוכרת מכניסים את המוזיקה הזו? אז זהו …

תגובה אחת

  1. ענת יקרה
    שמחתי מאד להכיר ולהאזין לך
    ועוד בילוי משובח לקינוח
    מקוה שנתראה עוד
    טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *