ראשי » מוזיקה » מה קורה כשהמדינה מפסיקה לשלם?

מה קורה כשהמדינה מפסיקה לשלם?

בחודש יוני 2014, הפסיקה המדינה לשלם תמלוגים על המוזיקה בה היא משתמשת בכל ערוצי רשות השידור. מדובר בכמות אדירה של חומר מוזיקלי שנמצא בשימוש מדי יום, בכל רשתות הרדיו והטלויזיה של הרשות.

מהלך חד צדדי זה קורה ערב פירוק הרשות בידי כונס הנכסים הרשמי של מדינה ישראל, פרופ' דויד האן, בתירוצים מתירוצים שונים, החל מעצם הפירוק ועד ל"שילמנו יותר מדי". הכל תוך כדי הפרת הסכם כתוב וחתום בין הרשות לאקו"ם. אנחנו מצידנו ביקשנו לקיים משא ומתן אך נענינו בחומה בצורה. (אני כותב "אנחנו", כי אני עצמי עובד באקו"ם ומלווה את התהליך הזה מתחילתו ועד היום) הנושא עבר די מהר לפסים משפטיים והוגשה תביעה נגד רשות השידור. ביה"מ המחוזי בירושלים טיפל בתביעה זו ובדיונים שהתקיימו הצהירו אנשי האוצר שהמדינה מחוייבת להזרים את המימון הדרוש לתשלום מלוא חובותיה של הרשות. האוצר כמובן שלא הזרים, והרשות כמובן שלא הפסיקה להשתמש במוזיקה.

מאבק

 

אז איך קשור הממונה על ההגבלים העסקיים לעניין?

אקו"ם יש רק אחת. כמו בהרבה מדינות בעולם, אין הצדקה הגיונית לקיומו של יותר מארגון אחד כזה בכל מדינה. יש לזה כמובן יתרונות, אך הנה לפחות חיסרון אחד – כמונופול והגבל עסקי, אנחנו מפוקחים בקפדנות על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים.  זה אומר שיש הרבה מאוד כללים שמגבילים אותנו, במיוחד בסנקציות שאנחנו יכולים להטיל על גורמים שאינם מעוניינים לשלם תמלוגים או לכל הפחות אינם מסכימים על הסכום. בעבר, יכולנו פשוט לאסור על השימוש בחומרים המוגנים על ידינו. לדוגמה, בשנת 98' הסתיים ההסכם שלנו עם משרד הביטחון בנוגע לגלי צה"ל וגלגל"צ והם פשוט הפסיקו לשלם. לאחר שנתיים של ניסיונות הידברות תבענו אותם בבית המשפט ובשנת 2003, הוציא בית המשפט צו מניעה שאוסר על התחנות לשדר מוזיקה מוגנת, עד שיגיעו להסכמה. ההסכמה הגיעה תוך יממה אחת.

היום אנחנו רחוקים מהיכולת הזו. כללי הממונה על ההגבלים העסקיים, גוף של המדינה, מחייב אותנו במתווה ארוך ופשרני, וכאשר בית המשפט, שהחליט שלב המחלוקת הוא על גובה התמלוגים, יוצא מנקודת הנחה ששני הצדדים מעוניינים בשידור אך חלוקים על גובה התמלוג, הוא מעדיף שזה יקרה בהליך משפטי ולא בצוי מניעה.

לעמדת הכנ"ר    לעמדת אקו"ם

היוזמה של זיו רובינשטיין

"אתה רוצה מוזיקה חינם? תהייה לך מוזיקה חינם יומם וליל." אמר זיו ופרסם סטטוס בפייסבוק על כך. התמיכה לא איחרה לבוא וכך גם כמה הודעות נאצה בשוליים (אנחנו רגילים). אנשים שלא טרחו לברר, שאלו שאלות כמו:
"האם כן יש סיכוי שהועבר סכום גדול לאקו״ם ולא שילמו למוזיקאים?", "האם הם ימשיכו לקבל משכורות עתק?", "האם נופש העובדים באילת קשור לזה?"  והיו עוד כמה כאלה שאלות שאינן מחוברות למציאות. מה שכן היה, זה הרבה מוזיקאים שמתנדבים לנגן ולבוא ונכונות של אנשים לסייע ולהגביר את המודעות. אז בתאריך ה-20 באוגוסט, נכון לעכשיו, אנחנו נפגשים בישוב אורנית, מקום מגורו של פרופ' האן, לכבדו במנת מוזיקה יפה וחינמית, לתפארת מדינת ישראל. בין השמות שיופיעו על הבמה המאולתרת שלנו יהיו ארקדי דוכין, אבטיפוס ועוד..

זיו

איפה העורכים בכל זה?

עורכי המוזיקה שותקים, הם בין הפטיש לסדן. מצד אחד הם מצהירים השכם והערב על תמיכתם ביוצרים ובמוזיקה המקומית. אך מצד שני,  בפועל, הם יודעים בבירור שהם משמיעים מוזיקה והיוצרים לא רואים מזה שקל. זו לא תמיכה ביצירה. זה שימוש ברכוש היוצרים ללא רשותם. עד עכשיו לא התקבלו תגובות של עורכים ככל הידוע לי. אני יכול להבין שהם בעמדה מאוד קשה בתוך גוף שלא תמיד ראה אותם כמשאב החשוב ביותר בארגון. מה שמעניין הוא חוסר הסימטריה בכוחות – הם לא יכולים לראיין את זיו באייטם שיוצא בגנות הרשות, אבל לשים שירים הם יכולים…

כתבות נוספות

הסדנה של מאיר ודן

לנגן במופע הסיום של הסדנה

זה התחיל בצילום ועריכה של פרומו והסתיים בהרבה נגינה על הקחון. הסדנה של מאיר ודן, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *