ראשי » אמנויות לחימה » מקור החגורות באמנויות הלחימה

מקור החגורות באמנויות הלחימה

לבן, צהוב, כתום, ירוק, כחול, חום ושחור.
אלו הם צבעי החגורות באמנויות הלחימה. צבעים אלו מסמלים את הרמות השונות והוותק של כל תלמיד ותלמיד. אך בניגוד לדיעה הרווחת, השימוש הזה בצבעים הוא תוספת מאוד מאוחרת בעולום אמנויות הלחימה. הצבעים נוספו ממש לקראת תחילת המאה העשרים.

רוב הלבוש באמנויות הלחימה, הגי,הוצג לעולם על ידי מייסד הג'ודו (柔道), פרופסור ג'יגורו קאנו. קאנו למד במקור ג'וג'יצו על מנת להתחזק ולאחר שנים פיתח בעצמו את הג'ודו.

ג'יגורו קאנו

בשנת 1883, כשנה לאחר חשיפת הג'ודו לעולם, העניק ג'יגורו לשניים מתלמידיו את דרגת השודאן, שמתורגמת ל"דרגת מתחילים" ומציינת את הרמה הנמוכה ביותר בחגורה שחורה. דרגה זו ניתנה לטומיטה צומג'ירו וסייגו שירו.

צורת דרגות בסיסית זו היתה מקובלת במשחק "גו" אשר הומצא במקור בסין באלף ה-2 לפנה"ס  והגיע ליפאן במאה ה-7 ולמערב בסביבות 1880 ע"י הונינבו דוסאקו. לפני כן, היה נהוג שתלמידים מנוסים באמנויות הלחימה היו מקבלים מגילות, המציינות את יכולותיהם.

כאשר הג'ודו היה עדיין בחיתוליו, לא התאמנו בלבוש הגי, כפי שאנחנו מכירים אותו, אלא בלבוש קימונו מסורתי לבן, ארוך וקליל, קשור באובי.

בשנת 1907, הציג קאנו לעולם את הגי המודרני, ואת האובי הצר יותר, החגורה, כפי שהיא מעוצבת כיום, למרות שהצבעים היחידים המוכרים היו שחור ולבן. צבע הגי הלבן סימל פשטות וטוהר ואילו הצבע הלבן של החגורה ציין את הריק בו מתחילים להתאמן וללמוד, כאשר לאחר מכן מתמלאים בידע ותוכן והחגורה כבר בצבע שחור.

במהלך השנים, לקראת 1930, הוסיף ג'יגורו את דרגת החגורה השחורה עם הפסים הלבנים והאדומים, כאשר האדום מציין את ההקרבה והרצון ללמוד. הוא העניק דרגה זו לתלמידיו, למה שידוע כיום כדרגות דאן 6,7 ו-8  בג'ודו.

בשנת 1933, לאחר פגישה עם ג'יגורו קאנו, החל משה פלדנקרייז ללמד ג'ודו בצרפת, ובכך היה החלוץ הראשון ללמד שם ג'ודו. באותה התקופה נשא בדרגת דאן 2 רשמית. מאוחר יותר, הצטרף אליו מיקונוסוקה קוואאישי, מאסטר ג'ודו נוסף שלימד בפאריז. השניים שתפו פעולה.

קוואישי היה זה שהוסיף באזור שנת 1935 את הצבעים הנוספים של החגורות, כדרך לעורר מוטיבציה בקרב המתאמנים. לאחר מכן, מאסטרים נוספים בשיטות לחימה אחרות כמו קראטה וטקוונדו אימצו את צבעי החגורות גם הם.

 

*המידע אודות פלדנקרייז הגיע אלי באדיבות שיהאן מוטי נתיב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *